אחת השאלות שחוזרת שוב ושוב כשישראלים מתכננים טיול להונגריה היא האם יש אנטישמיות בבודפשט. זו שאלה טבעית – במיוחד כשמגיעים לעיר עם היסטוריה יהודית כל כך טעונה, שרבים מבני משפחותינו עברו בה, גרו בה או סבלו בה. החדשות הטובות הן שהמציאות המודרנית של בודפשט רחוקה מאוד מהתמונה הקודרת שאולי עולה לנו בראש כשאנחנו שומעים את המילה "אנטישמיות". החדשות הפחות טובות הן שבמזרח אירופה, כמו בכל מקום אחר, יש עדיין תופעות של שנאה, דעות קדומות ותגובות לאומניות שחשוב להכיר – בעיקר כדי לדעת איך להרגיש בטוח ולהתנהל בנחת.
כיום בבודפשט חיים עשרות אלפי יהודים, רובם חילונים או מסורתיים, לצד קהילה אורתודוקסית פעילה. יש בתי כנסת, מוסדות חינוך, חנויות ומסעדות כשרות, ובית חב"ד מרכזי שמספק עזרה לכל מי שצריך – מתפילות ועד אוכל לשבת. הקהילה היהודית אמנם לא תמיד גלויה כלפי חוץ, אבל היא נוכחת, תוססת וחיה. העובדה הזאת בפני עצמה מעידה שהחיים היהודיים בעיר אינם סובלים מרדיפה יומיומית או מפחד ממשי.
ברחובות העיר תראו לפעמים אנשים חובשי כיפה, ולא נדיר לפגוש תיירים ישראלים שמדברים עברית בגלוי. חנויות רבות רגילות לשמוע עברית, חלק מהמלצרים בבתי קפה אפילו מזהים מבטא ישראלי, ובאזורים התיירותיים יש אווירה די חופשית. כלומר, גם אם יש תחושת רגישות קלה באוויר, רוב התיירים הישראלים ירגישו נוח מאוד להסתובב בעיר, בין אם לבד ובין אם במסגרת משפחתית או בקבוצה.
יחד עם זאת, חשוב להבין שהונגריה כמדינה מתמודדת עם גלים פוליטיים מורכבים. ממשלת הונגריה בעשור האחרון נמצאת לעיתים בביקורת מצד מדינות המערב על רקע התקרבות לקו שמרני ולאומני. לעיתים נשמעות ביקורות מצד ארגונים בינלאומיים על סובלנות כלפי גזענות, כולל אנטישמיות. עם זאת, יש הבחנה ברורה בין מדיניות כללית לבין מה שמטייל פוגש ברחוב. השלטון המקומי דווקא משקיע בשימור אתרים יהודיים, כולל שיפוץ בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאני, הנחשב לאחד הגדולים בעולם, ותחזוקת מוזיאונים ואתרי זיכרון לשואה.
שאלת האנטישמיות בבודפשט קשורה גם להיסטוריה היהודית העמוקה של העיר. לפני השואה חיו בעיר מאות אלפי יהודים, והיוותה את אחת הקהילות היהודיות המרכזיות באירופה. בתקופת השואה הושמדה הקהילה כמעט לחלוטין, ורבים משרידיה עזבו את המדינה אחרי המלחמה. למרות העבר הקשה הזה, בודפשט המודרנית מנסה לשלב בין הכרה בהיסטוריה לבין קידום סובלנות. תוכלו לבקר באנדרטאות כמו "הנעליים על הדנובה", המנציחה את קורבנות הרצח ההמוני, או לטייל ברובע היהודי ששוקם והפך לאחד המקומות התוססים בעיר.
אחד המדדים הבטוחים לשאלה האם בודפשט אנטישמית הוא הביקור בפועל. רוב מוחלט של המטיילים הישראלים מדווחים על חוויה נעימה, בטוחה, וללא תחושת איום כלשהי. גם מי שחובש כיפה או לבוש בלבוש דתי לא חווה הטרדות ברחוב או במרחב הציבורי. כמובן, כמו בכל עיר גדולה, תמיד כדאי לשמור על עירנות – לא בהכרח בגלל אנטישמיות, אלא מטעמי בטיחות כלליים. גניבות כיס, למשל, קיימות גם בפריז, רומא ותל אביב.
במקרים נדירים במיוחד דווח בעבר על אמירות עוינות או ציור גרפיטי אנטישמי, אך אלו אינם נפוצים במיוחד, ובדרך כלל אינם מופנים כלפי תיירים. במוסדות הרשמיים – מלונות, אתרי תיירות, תחבורה ציבורית – לא תמצאו גילויי שנאה. נהפוך הוא: יש לא מעט ישראלים שחוזרים שוב ושוב לבודפשט ומרגישים בה כמעט כמו בבית.
לשומרי מסורת, התחושה בבודפשט אפילו בטוחה יותר בזכות נוכחות יהודית מאורגנת. בית חב"ד המקומי נמצא במרכז העיר ומאויש בכל ימות השבוע, עם סיוע לתפילות, אוכל כשר, שיעורים ומפגש עם ישראלים אחרים. בשבתות תמצאו מניין, סעודות שבת באווירה ישראלית חמה, ואנשים שישמחו לעזור לכם בכל דבר. זהו עוגן משמעותי שנותן תחושת ביטחון, גם למי שלא רגיל לטייל במדינות מזרח אירופה.
כדאי לדעת שבודפשט היא עיר של תרבות, אמנות, היסטוריה וקולינריה – ולא של שנאה. רוב המקומיים נחמדים, אדיבים, שמחים לעזור ואינם מוטרדים ממוצאכם. למעשה, גם כשמופיעות תופעות אנטישמיות בהונגריה, הן כמעט תמיד ברמה הפוליטית הפנימית ולא במגע הישיר עם תיירים. לכן, אם אתם מתלבטים האם לנסוע לבודפשט בגלל הפחד מיחס עוין – דעו שאין סיבה ממשית לחשש.
לסיכום, אנטישמיות בבודפשט היא לא תופעה שצריכה להרתיע מטיילים יהודים או ישראלים. המציאות בשטח מצביעה על עיר פתוחה, עם קהילה יהודית פעילה, תמיכה בתיירות כשרה ובטוחה, ויחס כללי של קבלה ועניין. כמו תמיד, חשוב לטייל בשכל, להיות ערניים, לכבד את המקום שבו אנחנו מבקרים – אבל בהחלט לא לחיות בפחד. בודפשט מחכה לכם עם כל היופי שבה – ולא, היא לא מסוכנת ליהודים.
